שיר לשבת / ללי ציפי מיכאלי

הבית המשוגע

חָשַׁבְתִּי שֶׁבְּבַיִת כָּזֶה לֹא גָּרִים

רַק מְבַקְּרִים בִּשְׁעוֹת הַפְּתִיחָה

וְלִפְנֵי שֶׁיּוֹצְאִים מַשְׁאִירִים כַּמָּה מִלִּים

בְּמַחְבֶּרֶת גְּדוֹלָה

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי הֵבַנְתִּי שֶׁאֵין שָׁם

מַחְבֶּרֶת גְּדוֹלָה שֶׁמַּחְזִיקָה עֵט

יֵשׁ שֵׁרוּתִים מִטְבָּח חֲדַר שֵׁנָה

וְקִירוֹת מְכֻסִּים בְּדִמְיוֹנוֹת

חַיִּים שֶׁל אָמָּנִים מֵתִים

גָּר שָׁם אַדְרִיכָל עִם שֻׁלְחַן שִׂרְטוּט וּמוֹדֶל שֶׁל בַּיִת

סַרְגֵּלִים וְחָלָל מְעֻצָּב

הַרְבֵּה יֹפִי יוֹצֵא מֵהֶחָלָל הַזֶּה

מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים

עַכְשָׁו אֲנִי חַיָּה

בַּבַּיִת הַמְשֻׁגָּע

צוֹפָה לְנוֹף הַיָּם

לַמֵּזַח וְלַגָּן

וְהַגֶּבֶר הָעֵירֹם שֶׁבַּמִּרְפֶּסֶת

מַחְזִיק לִי אֶת הַיָּד

מתוך 'הבית המשוגע', הוצאת אבן חושן, 2018