6 האתגרים שמחכים לחולדאי בקדנציה השישית

העיר תל אביב היא אולי העשירה והרווחית ביותר מבין כל ערי ישראל, אך עדיין לא חפה מבעיות קשות. 25 שנים שרון חולדאי הוא ראש העירייה. בשנים הללו, אין ספק כי הביע חותמו והספיק לפאר את העיר ולבנות אינספור מיזמים כבירים – אך עדיין יש לא מעט בעיות שיצטרך להתמודד עמן – זאת, במקביל להמשך ההתמודדות עם המלחמה והשמירה על צביונה של תל אביב כבירת הדמוקרטיה והחופש של מדינת ישראל.

הנה 6 אתגרים שחולדאי יצטרך להתמודד איתם בקדנציה השישית:

1. פקקים בלי הפסקה

לפי מדד טום-טום (TomTom – אחד המדדים הבינלאומיים לבדיקת מידת גודש התנועה בערים), הרי שגודש התנועה בתל אביב גבוה יותר מאשר בניו יורק, פריז, לונדון, לוס אנג’לס וקהיר. הזמן הממוצע שנהג תל אביבי נאלץ להעביר בפקקים הסתכם בשנת 2023 ב-98 שעות. כתוצאה מכך, תושבים רבים פונים לשימוש בקורקינט, דבר שמביא לכ-1,300 תאונות קורקינט בשנה בתל אביב. על שלל עבירות הקורקינט והאופניים החשמליים בתל אביב ממונים בסך הכול 25 פקחים, שאחראים לאכוף בשטח צפוף של 52 קמ”ר. הרכבת, המטרו, הרחבת איילון וכן סלילת אחרון שבילי האופניים והקורקינט.

הבעיה היא שלא יהיה פתרון אמיתי לבעיית הפקקים בתל אביב עד לסיום כל עבודות הרכבת הקלה, המטרו וסלילת הכבישים ומסלולי האופניים. לפי הצפי של נת”ע, זה יקרה רק בשנת 2030, במקרה הטוב.

2. איפה חונים?

לנהג המתגורר במרכז העיר נדרשות כ-45 דקות בממוצע כדי למצוא מקום חניה הנמצא במרחק הליכה סביר מביתו. מצוקת החניה בעיר התגברה בשנים האחרונות עם קידום תוכניות לצמצום ההתניידות והתלות ברכב פרטי, בהן סלילת שבילי אופניים, הרחבת מדרכות, הקצאת מקומות חניה לרכבים שיתופיים ועבודות הרכבת הקלה. בסך הכול, בחמש השנים האחרונות נגרעו 2,200 מקומות חניה בכחול לבן, בעוד 11,900 נוספו במגרשים פרטיים.

בשנת 2020 קבעה מועצת העיר תקן מקסימלי של 0.8 מקומות חניה ליחידת דיור בשכונות הפריפריאליות של תל אביב בצפון, במזרח ובדרום, תקן מקסימלי של חצי מקום חניה לדירות שיקומו במרכז העיר ואפס מקומות חניה בקרבה לתחנות וקווי מערכת הסעת המונים.

עיריית תל אביב ניסתה לפתות את התושבים לזנוח את הרכבים הפרטיים לטובת חלופות אחרות, כמו תל-אופן (שהוכח ככישלון, כי לא היה מוכן טכנולוגית לעידן האופניים החשמליים והקורקינטים), האוטו-תל (שהוכח ככישלון בשל מיעוט המשתמשים, והמחיר היקר – כי גם עם אוטו-תל נתקעים בפקק כמו רכב פרטי) וניסתה לצמצם עד אפס מקומות חניה ברחבי העיר – כדי שתושבים לא ישתמשו ברכביהם.

ייתכן כי הפתרון יצטרך לבוא בממד נוסף: בניית חניונים תת קרקעיים רבים יותר במקביל לשיפור התחבורה הציבורית ברחבי העיר. בדיוק כמו בלונדון, ניו יורק או פריז, ברגע שהתחבורה הציבורית תאפשר זאת, התל אביבים יגיעו למרכז העיר ללא רכב ולא יצטרכו חניה.

3. מכת שמש

חלק גדול מן השטחים העירוניים המרכזיים ביותר בתל אביב חשופים לשמש הקופחת בימי הקיץ החמים (כיכר הבימה, רחבת מוזיאון תל אביב, גני יהושע ועוד). בנוסף כ-200 תחנות אוטובוס אינן מקורות. אחד הפתרונות הוא הצללה מלאכותית או טבב עית (עצים). בחלק מהמקומות בחרה עיריית תל אביב-יפו להשתמש בעצי פיקוס השדרות, שהפירות שלו ידועים בשמם המקצועי “פגות” ובכינויים הרווח “בונקלעך”, ואלו נושרים אל המדרכות, הכבישים וכלי הרכב החונים, וממלאים אותם (ואת סוליות נעלי התושבים) בשאריות הדביקות שלהם. וגם: אם אי אפשר ללכת בצל אז למה שתושבים יוותרו על הרכבים שלהם?

בעירייה מכינים תוכניות שונות על מנת לייצר “מסלולי צל” במקומות ציבוריים, כולל התקנת סככות גדולות יותר בתחנות האוטובוסים וגם כמובן נטיעת עצים- כפי שקורה בימים אלו בצומת עזריאלי. כחלק מהתוכנית להתמודדות עם שינויי האקלים, יינטעו בעיר 100 אלף עצים עד שנת 2030 והעירייה מקדמת במקביל את פרויקט “עץ לכל ילד וילדה” – שבמסגרתו יינטע עץ לכל ילד וילדה שייוולדו בעיר.

4. חסרי מעמד – וזכויות

לפי אתר מסיל”ה, המספקת סיוע וטיפול סוציאלי לקהילה חסרת המעמד המתגוררת בתל אביב-יפו, חיים בעיר כ-35 אלף מבקשי מקלט, מהגרי עבודה וחסרי מעמד אזרחי, מהם קרוב ל-7,000 ילדים. חברי הקהילה חסרת המעמד סובלים ממיעוט של שירותים, מענים וזכויות, ומאי ודאות לגבי עתידם. מרביתם חיים בעוני, ולרוב ברחו ממדינות המוצא בנסיבות קשות וטראומטיות. בעירייה טוענים שהטיפול המסיבי והגדול חייב להיות של המדינה וזה איננו. למדינה אין תוכניות טיפול מסודרות בקהילות אלו.

ניסיונות הגירוש למדינות שאינן אריתריאה או סודן בהן נשקפת סכנה אמיתית לחייהם סוכל וחולדאי חוזר ואומר שלעירייה אין מספיק משאבים כדי לטפל בכל היקף הנשואים הדורשים טיפול – חינוך, בריאות, רווחה, תעסוקה ועוד. בנוגע לטיפול במהגרי עבודה, הרי שגם כאן מחויבת העירייה לדאוג לכל תחומי החיים לאוכלוסייה זו. גם כאן עולה מדי פעם נושא הגירוש אם כי בממדים קטנים הרבה יותר מאשר שאלת גירוש מבקשי המקלט.

בשורה התחתונה, כל עוד מדינת ישראל לא מוכנה להכיר במבקשי המקלט ככאלה תמשיך ליפול מעמסת הטיפול על העירייה ועל עמותות וארגונים הפועלים למען אוכלוסיה זו.

5. יקר פה כל כך

בשנת 2021 עקפה תל אביב-יפו את פריז, ניו יורק וסינגפור בדרך לצמרת הערים היקרות ביותר בעולם, לפי מדד האקונומיסט. יש שיגידו שזה יחס השקל לדולר, התייקרות המוצרים או בעיות בדמי השילוח לארץ. מאז העיר צנחה מספר דרגות, עלתה שוב, אבל בפועל, יוקר המחיה בתל אביב מודגש במיוחד ביחס לשכר הממוצע בה: בניו יורק מרוויחים בנטו בממוצע 5,934 דולר בחודש, בז‘נבה 6,725 ובציריך 7,728 דולר. זאת, לעומת שכר של 3,077 דולר לחודש בנטו בממוצע לתושב תל אביבי.

כן, הכל יקר בתל אביב: השכירות, התחבורה, מוצרי ההגיינה ואפילו הבילוי במסעדות. מצד אחר, האם התל אביבים רוצים להוריד את יוקר המחייה? לא בטוח. בתי הקפה והברים מלאים, ומתי בפעם אחרונה הצלחתם למצוא מקום ספונטני לישיבה במסעדה במהלך סופשבוע. מתלוננים, אבל ממשיכים לבזבז.

העירייה החלה לנסות להוריד את יוקר המחייה אם זה במערכת החינוך, החוגים והספורט, כאשר העניקה הנחות של 40 אחוזים לתושבי הדרום, ובאופן לא שיווני של 25 אחוזים לתושבי המרכז והצפון. אולם הבעיה היא לא רק של תל אביב, אלא כלל ארצית, ונדרשת תוכנית ממשלתית בין משרדית שתביא לירידת יוקר המחייה בישראל בכל תחומי החיים. תל אביב תיהנה כחלק מן המכלול.

6. כל השאר

בעיר תל אביב ישנן עוד עשרות בעיות שצריך לטפל בהן, אם זה התחנה המרכזית, צואת כלבים על המדרכות, חתולי רחוב, תנים בצפון העיר, תרנגולים בדרום העיר, מרכזי קניות שעומדים ריקים, מי הירקון מלאי הקולחין, התקנת מצלמות על כל רחובות העיר, פינוי בינוי של שכונות ותיקות וכמובן החזרת התיירות.אם חולדאי רוצה לסיים את הקריירה שלו עם ב-וואוו ענקי – בהצלחה, זה הזמן.

רון חולדאי. עיבוד AI – שמואל אליעז