איור של צורי דבוש על רקע מפעל אלומיניום ובית עם חלונות גדולים
צורי דבוש, יו"ר קליל תעשיות. הדמיית AI – מדיה היפר לוקאלית

המוביל הארצי: צורי דבוש, יו"ר קליל תעשיות / אבי זיתן

בכל שבוע בוחר היועץ האסטרטגי אבי זיתן את אנשי השיווק המובילים של ישראל. והשבוע - מי שלא הסתפק באקזיט, רכש מפעל ישראלי במשבר והפך פרופיל אלומיניום למותג פרימיום
מערכת תל אביב אונליין | 19.11.2026

בכל שבוע מדור "המוביל הארצי" מציג את איש או אשת השיווק הנבחרים של אבי זיתן, אלה שהובילו מהלך שהשפיע ממש על השוק, על השיח או על התודעה. לא מי דיברו עליו – אלא מי קבע כיוון, לקח אחריות ועשה צעד אמיתי קדימה.

 


הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ של תל אביב אונליין – לחצו כאן.


איש השיווק של השבוע:

צורי דבוש, יו"ר ובעל השליטה בקליל תעשיות – האיש שלא הסתפק באקזיט והחליט להציל את התעשייה הישראלית

נימוקי הבחירה בצורי דבוש

יש יזמים שמחפשים את האקזיט הבא. יש אנשי עסקים שמחפשים את ההשקעה הבאה. ויש אנשים שמגיעים לשלב שבו הם יכולים להרשות לעצמם כמעט הכול, ובוחרים דווקא לקחת על עצמם אתגר שאחרים היו בורחים ממנו. צורי דבוש הוא מהסוג השלישי.

קידר מבנים. שכונת המאה רעננה. ההצלחה שלנו. הבית שלכם. לחצו לפרטים
קידר מבנים. שכונת המאה רעננה. ההצלחה שלנו. הבית שלכם. לחצו לפרטים

הוא עשה את הונו בעולם ההייטק, היה שותף להצלחות בינלאומיות, מכר את אחזקותיו באמבלייז בעסקה של עשרות מיליוני דולרים ואז, בשנת 2001, החליט לרכוש את השליטה בקליל תעשיות, חברה ישראלית ותיקה שהייתה במשבר עמוק.

זו לא הייתה רכישה של חברת טכנולוגיה נוצצת או של מותג אופנתי. זו הייתה חברה תעשייתית, עם מפעל, עובדים, חובות, בעיות ניהול ומורל נמוך. אבל דבוש ראה בה משהו שאחרים אולי כבר הפסיקו לראות: פוטנציאל.

בעיניי, זהו אחד הסיפורים המעניינים של יזמות ישראלית. לא רק סיפור על כסף, אלא על היכולת לזהות ערך במקום שבו אחרים רואים בעיה, לקחת אחריות ולהפוך מפעל למותג.

מהייטק לתעשייה: החלטה לא שגרתית

המסע של דבוש החל בעולם הטכנולוגיה. הוא היה מחלוצי תחום הווידאו באינטרנט, הקים והוביל חברות טכנולוגיה, ובהן אמבלייז, שפעלה בזירה הבינלאומית והונפקה בלונדון.

אחרי ההצלחה והאקזיט, הוא יכול היה להמשיך במסלול המוכר של השקעות ויזמות. אבל הוא חיפש משהו אחר. לדבריו, בתחילה חשב להקים קרן פילנתרופית, ובהמשך התעניין בהשקעה במפעל בפריפריה. הוא רצה לעשות משהו מוחשי, לגעת בתעשייה הישראלית וליצור ערך במקום שבו הוא נחוץ. כך הגיע לקליל.

החברה, שנוסדה ב-1949, הייתה אז במצב קשה: הפסדים, חובות, השקעה חסרה בשיווק ובפיתוח מוצרים, עובדים ומנהלים עם מורל ירוד. דבוש עצמו הודה בדיעבד שהגיע לעסקה עם לא מעט תמימות ועם ביטחון עצמי גבוה מאוד, ושלא הבין עד הסוף את עומק האתגר.

אבל אולי דווקא כאן נמצא אחד השיעורים הגדולים בסיפור שלו: יזמות אינה רק לדעת לזהות הזדמנות. היא גם לדעת להישאר כשהמציאות מתגלה כמורכבת הרבה יותר ממה שחשבת.

להפוך מוצר תעשייתי למותג

אחד הדברים המעניינים שעשה דבוש בקליל היה להבין שהחברה לא יכולה להסתפק בייצור פרופילי אלומיניום. היא צריכה למכור הרבה יותר ממוצר.

חלונות ותריסים הם לכאורה מוצרים פונקציונליים. הם צריכים לבודד, להגן, להיפתח ולהיסגר. אבל בבית, הם חלק בלתי נפרד מהעיצוב, מהאסתטיקה, מהאור ומהאווירה. הם משפיעים על התחושה של החלל ועל איכות החיים.

דבוש הבין שאפשר לקחת מוצר תעשייתי ולהעניק לו משמעות צרכנית ורגשית. להפוך חלון מאלמנט טכני לחלק מהעיצוב האדריכלי של הבית. להפוך את קליל משם שמוכר בעיקר למתקיני אלומיניום ולבעלי מקצוע למותג שמדבר גם אל אדריכלים, מעצבים, קבלנים וצרכני הקצה.

זהו שינוי שיווקי עמוק: לא למכור רק פרופיל אלומיניום, אלא למכור איכות, עיצוב, אמינות, ביטחון ושקט לאורך שנים.

קליל בנתה לעצמה מיצוב פרימיום בשוק תחרותי, שבו תמיד קיימת אפשרות לבחור במוצר זול יותר. הבחירה להתחרות על איכות, בידול ועיצוב ולא רק על מחיר היא החלטה אסטרטגית שדורשת עקביות, השקעה ואמונה במותג.

המהפך: מחברה במשבר למנוע עסקי

תהליך ההבראה של קליל לא הסתכם בקמפיין פרסומי או בשינוי לוגו. הוא כלל שינוי של ממש: התייעלות תפעולית, חיזוק מערכי השיווק והמכירות, פיתוח מוצרים, השקעה במותג ובניית מערכת יחסים עם שוק מקצועי ועם הצרכן.

לפי הנתונים שדבוש מציג במסגרת פעילותו הציבורית, קליל עברה מהפסדים לרווחיות משמעותית, שהגיעה בשנים החזקות לכ-50 מיליון שקל בשנה. גם אם המספרים השתנו לאורך השנים בהתאם לתנאי השוק, לענף הבנייה ולתחרות, המהפך שעברה החברה הוא חלק מרכזי בסיפור.

אבל לא פחות חשובה היא העובדה שקליל נשארה חברה יצרנית ישראלית. היא ממשיכה להפעיל מפעל בכרמיאל, להעסיק עובדים ולייצר כאן. בתקופה שבה לא מעט חברות מעבירות ייצור למדינות זולות יותר, יש משמעות מיוחדת לבחירה להמשיך להשקיע בייצור מקומי.

הניהול של דבוש: בעלים דומיננטי, מנכ"לים מתחלפים

אחד ההיבטים המעניינים והמורכבים בסיפור של צורי דבוש הוא סגנון הניהול שלו. דבוש הוא בעלים דומיננטי מאוד, מעורב, יזמי, עם דעות ברורות ורצון להזיז דברים. לאורך השנים התחלפו בקליל מנכ"לים, בעוד דבוש נשאר הדמות המרכזית שמובילה את החזון ואת הכיוון האסטרטגי של החברה.

יש כאן שאלה ניהולית מעניינת: איך בעלים עם חזון חזק, מעורבות גבוהה וקצב יזמי מהיר מייצר מערכת ניהולית יציבה לאורך זמן? איך מאפשרים למנכ"ל להוביל, לקבל החלטות ולהטביע חותם, ובו בזמן שומרים על הכיוון וה-DNA של החברה?

זו אינה שאלה פשוטה. מצד אחד, בעלים מעורב יכול להכניס אנרגיה, מהירות, אומץ וחשיבה מחוץ לקופסה. מצד שני, כדי לבנות ארגון גדול ובריא, צריך גם להאציל סמכויות, לתת למנהלים מרחב פעולה ולייצר רציפות ניהולית.

מינויו של קובי לוי למנכ"ל קליל במאי 2025 הוא חלק מהפרק הנוכחי בהתפתחות החברה. האתגר הוא לקחת את התשתית שדבוש בנה, להמשיך את התהליך האסטרטגי ולהפוך אותו לצמיחה עקבית בתוצאות.

לא להישאר במקום: רכישות והרחבת הקבוצה

בשנים האחרונות קליל פועלת להרחיב את גבולות הפעילות שלה. היא כבר אינה מסתפקת רק בייצור פרופילי אלומיניום, אלא מנסה להעמיק את אחיזתה בשרשרת הערך של ענף הבנייה.

החברה רכשה 51% מ"פתח חלון ודלת", המתמחה במוצרי אלומיניום יוקרתיים ובמערכות מינימליסטיות. בהמשך הרחיבה את פעילותה גם באמצעות רכישת 51% מפעילות "גולן צח", יבואנית וסיטונאית בתחום האלומיניום, בעסקה של כ-44 מיליון שקל.

המהלך הזה מעניין במיוחד מבחינה אסטרטגית: הוא מאפשר לקליל להיכנס עמוק יותר לתחום הבנייה הרוויה, להרחיב את סל המוצרים, להגיע לקהלים נוספים ולהתקרב לצרכן הסופי.

בנובמבר 2026 דווח גם על הסכם לרכישת יתרת 49% ממניות "פתח חלון ודלת", כך שקליל צפויה להחזיק במלוא החברה הבת עם השלמת העסקה.

אלה לא רק רכישות. זה ניסיון לבנות קבוצת פעילות רחבה יותר, עם מוצרים משלימים, יכולות שונות ונוכחות משמעותית יותר בשוק.

פרימיום ישראלי: לא להתנצל על האיכות

אחד הדברים שאני מעריך בסיפור של קליל הוא הבחירה שלא לוותר על המיצוב שלה גם כשהשוק נעשה קשה יותר.

בישראל של היום, צרכנים ועסקים מתמודדים עם יוקר מחיה, עלויות בנייה גבוהות ותחרות מיבוא. הפיתוי להתחרות במחיר הוא גדול. אבל מותג שרוצה להישאר פרימיום חייב להוכיח שהמחיר שלו מייצג ערך אמיתי.

קליל צריכה להמשיך להצדיק את ההבטחה שלה באמצעות איכות המוצר, חדשנות, עיצוב, שירות, זמינות ואמינות. פרימיום אינו רק מחיר גבוה או פרסומת יפה. הוא נבחן בכל נקודת מגע: מהמפרט של האדריכל, דרך המתקין ועד החלון שמותקן בבית ונשאר שם שנים.

מה יכולים מנהלים ללמוד מצורי דבוש?

  • אל תסתכלו רק על מה שהעסק עושה היום – דבוש ראה בקליל הרבה יותר ממפעל לפרופילי אלומיניום. הוא זיהה אפשרות לבנות מותג צרכני ועסקי חזק.
  • מותג תעשייתי יכול להיות מותג מרגש – גם מוצר שנמצא בתוך הקיר או במסגרת החלון יכול להפוך לחלק מהחוויה ומהעיצוב של הבית.
  • אל תתחרו רק במחיר – מיצוב פרימיום מחייב להציע ערך אמיתי, לייצר בידול ולהיות עקבי בהבטחה ללקוח.
  • משבר יכול להיות נקודת התחלה – חברה שנמצאת בקשיים יכולה להפוך להזדמנות אם יש לה נכסים אמיתיים, אנשים טובים ותוכנית פעולה נכונה.
  • צמיחה דורשת הרחבת גבולות העסק – רכישות של חברות ופעילויות משלימות מאפשרות להגדיל את סל המוצרים, להעמיק את הקשר עם הלקוחות וליצור מנועי צמיחה נוספים.
  • בעלים חזק צריך גם לבנות הנהלה חזקה – חזון, מעורבות ואנרגיה יזמית הם נכסים, אבל ארגון בריא נבנה גם באמצעות האצלת סמכויות, אמון ורציפות ניהולית.
  • תעשייה מקומית היא נכס לאומי – ייצור בישראל הוא לא רק החלטה עסקית. הוא מייצר תעסוקה, ידע, עצמאות, חוסן וגאווה.

איפה נראה אותו בעוד עשור?

האתגר של קליל הוא להמשיך לצמוח דווקא בתקופה שבה ענף הבנייה מתמודד עם אי-ודאות, תחרות, יבוא ושינויים בביקושים. החברה צריכה להמשיך להגן על יתרון האיכות והמותג שלה, להרחיב את הפעילות לתחומים חדשים, להעמיק את הקשר עם האדריכלים והמתקינים ולהגיע קרוב יותר לצרכן.

במקביל, היא צריכה להוכיח שהמהלכים האסטרטגיים והרכישות החדשות מתורגמים לצמיחה ולרווחיות לאורך זמן.

השורה התחתונה

צורי דבוש יכול היה להישאר בעולם ההייטק, ליהנות מהאקזיט ולחפש את ההשקעה הבאה. במקום זאת, הוא בחר להיכנס למפעל ישראלי במשבר, להתמודד עם תעשייה מורכבת, ללמוד בדרך הקשה ולבנות מחדש חברה עם היסטוריה של עשרות שנים.

הסיפור שלו אינו מושלם, והוא גם לא צריך להיות כזה. יש בו טעויות, שינויים ניהוליים, החלטות לא פשוטות והרבה מאוד נחישות.

אבל יש בו דבר אחד משמעותי: אמונה שאפשר לייצר בישראל, להתחרות בישראל, לבנות מותג ישראלי חזק ולהוכיח שתעשייה מסורתית יכולה להיות חדשנית, מעוצבת ורווחית.

בעיניי, זו אולי התרומה הגדולה ביותר של צורי דבוש: הוא לא רק קנה חברה. הוא בחר לקחת אחריות על מפעל, על עובדים, על תעשייה ועל רעיון שכדאי להמשיך לייצר כאן.

כי בסופו של דבר, מאחורי כל חלון של קליל יש לא רק אלומיניום. יש סיפור של יזמות, תעוזה, תעשייה ישראלית ואמונה שאפשר להפוך גם את הישן למשהו חדש.

ארבעה שלבים במהפך של קליל: רכישת החברה ב-2001, מיצוב כמותג עיצוב, מעבר לרווחיות והרחבה באמצעות רכישות

 


הצטרפו לקבוצות הווצאפ של תל אביב אונליין:

קבוצת תל אביב יפו כללית – לחצו כאן.

קבוצת הנדל"ן – לחצו כאן.

קבוצת צפון ת"א – לחצו כאן.

קבוצת מרכז ת"א – לחצו כאן.

קבוצת דרום ת"א – לחצו כאן.

קבוצת מזרח ת"א – לחצו כאן.

קבוצת יפו – לחצו כאן.

קבוצת TLZ מי ומי – לחצו כאן.

קבוצת החוויה הקולינארית – לחצו כאן.


לדף הפייסבוק של "תל אביב אונליין" – לחצו כאן.

לעמוד האינסטגרם של "תל אביב אונליין" – לחצו כאן.

לערוץ הטלגרם של "תל אביב אונליין״ – לחצו כאן.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *